"בעשרה מאמרות נברא העולם ולא בגרפיקה, אחרת היינו מקבלים את התנ"ך כקומיקס:)
"אין דומם או מוצר משעמם... בכל מציאות ישנה מציאה מעצם קיומה (בריאתו, יצירתו ועשייתו - יודעים את ההבדל?) ושליחותי למצוא את הניצוץ של המציאה הבאה רק בהסח הדעת ולעשות לה "נפנף" כדי לעוררה בלב המתבונן ומשם הדרך לשכל קצרה... ואם לסכם ב"קצר ולווריד" להדליק למציאה ת'צורה" עפר בהשראת שרנקה.
משהו על השיטה והרבה על התקווה
שיטת "צופן התקווה" המושגים שיטה וצופן ידועים, אך המושג תקווה שהשימוש בו ברמה של ג'ינס משופשף, לא ידוע? וזה מתחבר לכלל של הרמח"ל ככל שהדבר ידוע כך העלם מצוי.. במתח? תמשיכו לקרוא...
הקדמה מקדימה: בכל השפות בעולם אומרים "אדם בלי תקווה נחשב למת" אך מעטים יודעים את משמעות המושג "תקווה" ולראיה כששואלים מה ההבדל שבין מקווה למיחל, מעטים יודעים להצביע על השוני.
בדרכי למדתי (ואני עוד לומד) שהתקווה היא המניע וההלך (שזה אנחנו) נזקק למניע כיסוד, כי הדרך היא המטרה ולכן בכל מקום שנכתב בתורה "וישב" נכתב אחרי לשון צער... "וישב יעקב" - התחילה הטרגדיה עם יוסף... "וישב העם" - מגפה... "ויחנו" - עמלק.
ומכאן נוצר בי הצורך ליצור עם "התבלין" שקרוי "תקווה" ומאחר וזה עולם העשייה ולא הנאום לאומה, מצ"ב כאן ועכשיו מספר דוגמאות שתוכלו ליצפות בהם כאן גם בתחום הריהוט ועוד והרבה... כי בעצם בכל דבר שבנמצא יש ניצוץ...
שלושה שלבים באישי וחברתי, לעבר התקווה...
כשהציור מופשט עם נקודת אחיזה ראלית, הוא גם מעורר לסקרנות שזה סוג של מניע, אך התקווה היא "הקמפיין על" של כל המניעים, ציור: עפר אלוני, מוזיאון שואה או תקווה
מצייר השקפה יהודית פילוסופית, היסטוריה, ניגודים מעוררים, מדע... והכי חשוב לנשמה שלך ושלי, יש ללחוץ על התמונה "השקפתי היסטורי או מעורר תקווה"
