"לא באתי לחדש דבר - אלא להזכיר לכם נשכחות" היא השורה הראשונה בהקדמת הספר  "מסילת ישרים" (אז תארו לכם מה השורה השנייה:). השורה הזאת מלווה אותי לאורך ולרוחב  השנים. זה משפט שתרם לי בחיי התוכן שלי, בחיפוש בסביבתי הקרובה וחסך לי את העמידה בתורים של הדיוטי פרי ואת קניית כרטיס הטיסה למזרח הרחוק והקרוב:) כי בעצם הכול כאן בנמצא. וזה מזכיר את משנתו  של פיטר דרוקר, הסבא והמייסד של עולם השיווק המדעי, שטען שלהמצאות הגדולות והקטנות בעולם לא היה "קהל יעד". לשיטתי - כולם יודעים הכל הם רק שכחו ושם המשחק הוא להזכיר וזה מעורר את האדם מתרדמת ההרגל שבה אנחנו שוקעים בחיי השעה, בדור של הסח הדעת עם עשרות אלפי מסרים שאליהם אנו נחשפים ביום. מלבד תרומתה של האמירה הזאת "לא באתי לחדש..." לחיי הרוח  שלי, היא תרמה לי אף בחיי החומר, שהרי בעבודתי כמרצה, יוצר רב תחומי, המלצתי לשומעיי שעדיף להישען על הזיכרון, מאשר לחדש חידושים זרים הדורשים הטמעה יקרה גם מאמר זה נולד בסביבה שהיא מוכרת לך.  

​

הנחת יסוד: קודם יוצקים יסודות ורק בסוף את הגג 
כעיקרון יש ללמוד את הנחות היסוד ואת השורש תחילה - בגלל ריבוי הפרטים. החיים המקיפים אותנו מורכבים מפרטים מרובים העלולים לעייף ולבלבל בריבויים את המתבונן והלומד. לכן, עלינו לגלות תחילה את היסוד של הבנת הנמצא במסע החיים. לדוגמא: כל מיליוני הגוונים המקיפים אותנו  בנויים בסך הכול משלושה צבעי יסוד. אז אם אתם רוצים ללמוד על מיליוני הצבעים/הגוונים, תלמדו רק על שלושת צבעי היסוד: כחול, צהוב, אדום, אחרת תתעייפו ותתבלבלו.  מטרתו של חיבור זה היא להניח בידי הקורא מפתח דומה להבנת המציאות. כשנטמיע בתוכנו את תובנת הפרספקטיבה של החיים, נוכל לרכז את מהלכינו האישיים בצעידה ממוקדת לעבר ההצלחה...

בחן את עצמך במבחן אמריקאי בהבנת הנמצא.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​