בכל השפות בעולם אומרים שאדם בלי תקווה נחשב למת, אך כשאני שואל את העוברים וגם השבים מה ההבדל בין לייחל למקווה? מעטים יודעים לתת מענה לחילוק. וזה מזכיר את דברי הרמח"ל שככל שהדבר ידוע כך העלם נסתר, אתם מוזמנים לאתגר לענות על "מבחן אמריקאי בהבנת התקווה" ולקבל ציון (דרך) שייתן לכם מושג באשר לתקווה.

 

תקווה - שנים הטמעתי תקווה - המניע בשיווק ה"ברזלים" של אופנועי קוואסקי, מדפסות hp, חב' תרופות  roche ועוד... ולא הבנתי את הדחף שלי בנושא תקווה, עד שיום בהיר מצאתי מציאה שעוררה אותי לחיבור למושג תקווה שליווה אותי שנים רבות, ו/או אז התבהר לי ביתר שאת  למציאתי שהתרחשה בשעה שאבי עבר דירה בת"א כשמצאתי "סודות בעליית הגג" כפי שהגדיר זאת עופר אדרת  בכתבתו במוסף הארץ… אותם סודות חיברו אותי למהותי ושמי ולכן שם ארע "המפץ הגדול" באישיותי שחיבר את עברי הנסתר לעתידי הבלתי נודע… ומה היה עברי הנסתר?  שאני קרוי ע"ש דודתי שרנקה (עפרה בפולנית) מעוררת  מרד גטו וורשה שמצאה תקווה במקום האפל בהיסטוריה ומה היה עתידי הבלתי נודע ברגע המציאה? שלימים אקים מיני מוזיאון שואה או תקווה שממנו אני כותב לכם בהוויה העכשווית…

 

האדם הוא הלך ההולך מחיסרון להשלמה ונזקק למניע, את המניע הזה תרגמתי  לאישי, חברתי, שיווקי  אז אם אתם רוצים לקדם את עצמותכם, מוצר או עסק, אתם מוזמנים להיחשף לדרך המעוררת  מתרדמת ההרגל, שזה האתגר בעולמנו החושף עשרות אלפי מסרים ביום הגורמים למתבונן / הקליינט, להיסח הדעת...