ולכן אני אוהב לכתוב פילוסופיה עם שבירה שטחית ולעצב במחשב אך עם שבירה של מכחול בסגנון של ואן גוך עם מבע של אנושיות. הבכי והצחוק באים מאותו מקור שאקרא לו ה"שבירה". כלומר כשפידל קסטרו החליק העולם צחק כי ציפו מאדם מכובד (מלשון כובד) שידע לתת את הצעד הבא, אבל אם היינו רואים אייטם של ילד מחליק האם היינו צוחקים? וההסבר שיש כאן נקודת שבירה מפתיעה וכנ"ל לגבי הבכי, כשאדם גוסס לאיטו זה גורם לפחות בכי במותו ממי שנהרג באופן פתאומי. יסוד זה ניתן לתרגום במלל- קופי וגם בויזו'אל. בקופי ע"י שבירה בתוכן ובויז'אל ע"י שבירה ברקע ביחס לאובייקט. לדוגמא אם אני רוצה להעלות קמפיין של קרם שמחליק את עור הפנים ברקע אני אתן ויז'ואל שובר ופראי משהו וכו' ודי למבין. השבירה היא בעצם תולדה של ניגודים שמעוררים, לדוגמא אינדיאני שמדבר יידיש בסרטו של מל ברוקס "אוכפים לוהטים", תפסיקו להשתמש בתירוץ רקע "נקי" זה אפשר לצרוב גם עם אקונומיקה ולא צריך לשם כך לשכור את המוח המבריק שלך.