אני ישנה ולבי ער- כי ההרגלים מכהים את חושייך אבל למזלי ליבך ממשיך לפעום בקצב חיי למרות תרדמתך...
ואז בהיסח הדעת כדרכן של מציאות הבאות רק בהיסח הדעת את שומעת...
. קול דודי דופק- עם הסיסמא של הניצחיות...
פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי...
שראשי נמלא טל קווצותיי רסיסי לילה- שהרי אני לילה שלם סופג את רסיסי הטל כל הדרך לחדרך...
ואת על מה את מתחשבנת אתי? בפרטים שוליים ביחס לנצחיות שלנו? פשטתי את כותנתי איככה הלבשנה רחצתי את רגלי איכה אטנפם...
דודי שלח ידו מן החור- אני מתבונן בך דרך חור המנעול ואני חש את ריגושך שהרי...
מעי המו עלי...
קמתי אני לפתוח לדודי- מתי פתחת? אחרי שהשארת אותי בלילה אפל וקר בבדידות מקפיאה? איך יכולת לאכזב את שאהבה נפשי, שהרי לא התחברת אלי ברגע הדפיקה על דלתך, מתי תביני שה"אהבה מכסה על הכול" כולל על עצלותך. תשוקתך נסתרה עם תירוצים של עצלות ונהנתנות שהרי העדת על עצמך ש...
וידי נטפו מור ואצבעותיי מור עובר על כפות המנעול- ולכן פתחת לי באיחור שנבע מכובד גופך שנכנע לכוח המשיכה – ההרגל של כצאן לטבח...
ו/או אז... ודודי חמק עבר- כי סבלנות מלשון סבל...
נפשי יצאה בדברו בקשתיו ולא מצאיהו קראתיו ולא ענני... כי עצלותך היא החטאתך את שחיפשנו – מטרתנו – הלב, הזועק ל"ככה" בלי שום מניעה של גיל מקום, זמן, חיים או מוות "בחייהם ובמותם לא נפרדו"
עד כאן החטא, ועונשו? מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות...
הטקסט ברצף
"אני ישנה ולבי ער, קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה. פשטתי את כותנתי איככה הלבשנה רחצתי את רגלי אינכה אטנפם. דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותיי מור עובר על כפות המנעול. פתחתי אני לדודי ודודי חמק
עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיו ולא מצאיהו קראתיו ולא ענני. מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות". החכם באדם (שיר השירים ה ב').
פירושו של עופר אלוני על שיר השירים, "מוזיאון שואה או תקווה" המקום שמזכיר את החיבור בלב הרחב אפילו בשואה ולא בשכל הצר... שד' הרצל 12ם ירושלים
0502578313