כמי שצועק מזה למעלה מ-12 שנה אל מול האטימות הממסדית, כולל "יד ושם", אני מביע בזאת את מחאתי בד בבד בהזדהותי עם משפחות החטופים היקרות באמצעות "קמפיין דינמי צייר לי קו" לצעקת החטופים. אז מה הסיפור של מאיה, בת דודתי החטופה הראשונה והתינוקת? דודתי רחל לאה שרנקה, אמא של מאיה, לאחר שהצליחה לברוח מוורשה עם אמי רות, התנדבה לצאת מווילנה לגטו וורשה כדי להביא לידיעת העולם את דבר הטבח ההמוני שביצעו הנאצים ביהודי ווילנה ביער פונאר וכן את החלטתם של חברי תנועות הנוער החלוציות בווילנה להכריז על מרד נגד השטן הנאצי. בצאתה לדרך בינואר 1942 היא הקריבה את עצמה ואת בתה למען כלל ישראל במוסרה את מאיה בבית לילדים עזובים שמשם נחטפה, אז בת שנה, שאותה אני מחפש … מטרת שליחותה של שרנקה היו: 1. מסירת עדות ראייה ראשונה מגיא ההריגה בפונאר. 2. הבאת בשורת המרד לוורשה, בשם ולעבר התקווה... כך למעשה בעצם ביקורכם ב"מוזיאון שואה או תקווה ע"ש שרנקה" תהיו שותפים להכרת הטוב ל51 לוחמי מרד גטו וורשה המצונזרים ולמאמצינו למציאתה של מאיה, אמן. מדוע "יד ושם" ופרופ' חוי דרייפוס, למרות תיעוד שנמצא, ספרים משנת 1946 ושלושה עדים: כולל פרופ' ישראל גוטמן, ויטיס שומרון ומינץ מצנזרים את סיפור המרד והפכו אותו למרד פוליטי (אצ”י אייל)? צפו ביוטיוב: “לא הייתה פוליטיקה במרד גטו וורשה, הייתה אחדות יהודית, פרופ' ישראל גוטמן העד שהיה שם”.