סיפור על "יגעתי (10 שנים) ומצאתי תאמין" זה קטע מדהים. עשר שנים אני הולך עם השאלה אם דודתי הייתה נורמלית בכך שהיא מסרה / עקדה את בתה ואת חייה למען הכלל - בעצם חזרתה לגטו וורשה הנצור בנאצים? והתשובה: "אמר רבא אע"פ כן הדר קבלוה בימי אחשוורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר" (מגילה). "קבלת התורה שקיבלו עליהם ישראל בימי אחשוורוש, הייתה בדרגה גבוהה יותר מאשר קבלת התורה בהר סיני..." בימי אחשוורוש הגיעו (עם ישראל) לאחדות שלמה ומוחלטת ע"י הסכנה האיומה שריחפה על ראש כולם. "להשמיד להרוג ולאבד", כי בשעת הסכנה נשכחים ומתבטלים כל ההקפדות שיש בין אדם לחברו, ומחשבת כל אחד נתונה לכלל כולו, והיא היא שעת האחדות הגמורה, ושעת הכושר לקבלת התורה בשלמות." (מתוך הספר "שיחות מוסר", הרב חיים ליב שמואלביץ זצק"ל), ובשואה היתה שעת שמד לפי כל השיטות, ומכאן נמצא ששרנקה הייתה נורמלית בהקריבה את עצמה ואת בתה למען כלל ישראל.
