עוד הבנת הנמצא בסוד המוזה, רוצה השראה? מה מקורה? עפר אלוני

מתוך סידרת ציורים: "הכול צפוי והרשות נתונה" - הכאוס על רקע מתמטי*

שם הסופר / צייר: עפר שרנקה אלוני, אקריליק על קוונס, כל ציור מהסידרה בנוי על היסוד של הלא נודע על רקע רקע מתמטי - תחום בשני מלבני זהב* (גודל: 143.27 על 43 ס"מ) ו

*יחס זהב - "היחס האלוהי" – היחס האופטימאלי בין הרוחב לאורך התגלה על ידי אחד מתלמידיו של פיתגורסהיחס תואר בספרו של אוקלידס "יסודות", לפני כ-2,300 שנים.

ציורי "צהר תעשה לתיבה" - ההגדרה של ההשראה העשויה לבוא מחלון שמביא את האור מבחוץ או מהפנימיות של האדם...

ההשראה- המוזה, יכולה לבוא בשני אופנים מהפנימיות או מהחיצוניות. רש"י מפרש בפרשת נח שני פרושים לפסוק: "צהר תעשה לתיבה" יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה. מדוע רש"י נזקק לשני פרושים סותרים? והמענה במושג השראה היכולה לבוא מפנימיות האדם (אבן טובה) או מהחיצוניות (חלון)

כרש"י רצה לדבר על ההשראה העשוייה לעורר את האדם מתרדמת ההרגל, הוא הזכיר את פנימיותו (אבן טובה) האישית - "האני" אפילו בבדידותו וגם בשעה שהוא מוקף במבול וגלים המאיימים להטביע אותו. זאת נקודת האחיזה של האדם בהבנת הנמצא. ההשראה יכולה להאיר את "האני" הייחודי שלו למרות המבול של הדעות והאופנות השונות בחיי השעה.

הסתירה, מצד אחד כל אחד הוא ייחודי ואין בילתו ומנגד החברה הדורשת גוון אחד, כאשר השונה כיביכול מאיים על השלמות החברתית, דורשת מאיתנו לחפש את שביל הזהב כי "לכל אדם יש ייחודיות האמורה להשתלב עם הכלל."