סיפור מהחיים, על ההשראה שלי ל"קמפיין דינמי - צייר לי את הקו התקווה"

לפני

אחרי, מודפס על בד קנווס 146 / 59 ס"מ ועליו החיילים הפצועים הוסיפו את הקו האישי שלהם לעבר הזריחה המשותפת

סיפור מהחיים על ההשראה שלי לקמפיין הדינמי ""צייר לי את הקו אל התקווה"

אני מתראיין על הסיפור של פציעת בני וההשראה לקמפיין על התקווה

בני ישי אלוני השתחרר משרות פעיל כקצין בגדוד 890 של הצנחנים.

ביום שלישי ב:6/1/09 עם שחרורו הוא התנדב למבצע "עופרת יצוקה".

עברו ימים וביום שני ב: 12/1/09 בשעה 22:30 , קיבלתי צילצול, לנייד

שממסכו הוקרן שמו של בני, לשמע קולו הופתעתי (לטובה) שהרי החרימו להם את הניידים לרגל מבצע עופרת יצוקה. בני, הרגיע אותי (כיביכול) בעצם דיבורו "אני בבית חולים והכל בסדר" התחושה הייתה של שעון מטוטלת המזכיר לך את הטרוף של החיים שנע בין תקווה ליאוש - החיים קצרים...מחד קולו של ישי היווה את הקצה של התקווה והאור ואילו הבית חולים ברקע ייצג את השחור והרע של החיים.... התחושה שליוותה אותי בנסיעתי ללמרכז רפואי ברזילי הייתה, בין תקווה לייאוש עם תמהיל של תלוי ועומד...

אך אליה וקוץ בה את בקמפיין הדינמי "צייר לי קו אל התקווה" שיתפתי לוחמים פצועים במרכז הרפואי ע"ש ברזילי...

חייל פצוע אלומוני מצייר קו אל התקווה בקמפיין דינמי

משהוא על ההקרבה של שרנקה דודתי, למען יהדות וורשה בשואה

עוד על התקווה כאופציה לפרוזדורים משמימים

על המושג "קמפיין דינמי" שהמצאתי ב2002

הטקסט ל"קמפיין דינמי - צייר לי את קו התקווה" מופיע בצד ימין של הקמפיין:

האמנה היוצרת אמון

הקו האישי שלך א-ל התקווה המשותפת שלנו

דרך זאת נועדה לגשר ולקשר בין הנוכחים, כאן תחת השמש – לעתיד, שמוטמעים בו מודעות והכרה לכבוד האדם, מתוך רצון משותף לחשוף ולכבוש את ההוד של נזר הבריאה, למרות הקשיים והמכשולים המקיפים אותנו בחיי השעה.

רק שיתוף פעולה, הבא לידי ביטוי בדרכים שונות מדיבור ועד לחתימה בין היחיד לקהילה יכול להצמיח הצלחה. ההצלחה יכולה לנבוע כמעיין המתגבר מתוך אחדות של הפרטים ויצירת תאגיד שיפרוש כעץ את מוטות ענפיו שיצלו ויתנו פרי לנו ולדורות הבאים...

האדם המתבודד יכול לשרוד כבודד, אך לא להצליח!

על מנת להצליח לצלוח על פני המים הסוערים של החיים יש לבנות במשותף מערכת גשרים עם יסודות של קשרים חברתיים תרבותיים.

ההוכחה: הציוויליזציה שווה לסכום המאמצים הקהילתיים המשותפים של אלפי דורות.

לכן עלינו לתת את ידנו לבניית חברה המושתתת על ערך חברי היוצר חיבור (וזה לא רק שורש של מילה). כשהאדם הוא בן-אדם הוא זוכה לכבוד ולפרסום.

למרות ערכה החברתי והתרבותי הרב יש לזכור שאל לה לאחדות הרבים המאוחדת לטשטש את ה"אני".

חשיפת האנושיות, הנדירות שבה ובדידות הפרט אמורות לפתח אמפטיה של איש לרעהו והבנה למורכבות החיים הבנויים מקצוות סותרים: האמת (שהדבקות בה מעוררת מחלוקת) והשלום, הרוח והחומר, היום והלילה, בדידות וחיי חברה, מכניזם והשקפה...

הבנת הנמצא בקו האישי של האדם אל עבר התקווה א-ל האחד הנעלם, תגשר בין הקצוות ותאיר את הדרך המוליכה אל החיים כערך ואל כבוד האדם באשר הוא...