סור מרע: גדול חוקרי השואה שהיה עד לתחילת המרד בוורשה, אך נפצע ופונה לאושוויץ וכך ניצל היה עד במשפט אייכמן ושימש כההיסטוריון הראשי ביד ושם והאוניברסיטה העברית שחזר בתשובה בסוף ימיו לאור המציאה שמרד גטו וורשה היה מעמד הר סיני. אך ביד ושם בראשות אבנר שלו, מחד ניפנף שגוטמן ביד ושם אך סתמו לו את הפה בחייו (כי הוא זקן ע"פ יונת רוטבין) ומאידך אבנר שלו התחנן שיחזור ל"יד ושם" וזה מוקלט בהסכמתו של גוטמן, שלא לדבר על תלמידתו חווי דרייפוס (כך היא מנפנפת אך הוא לא זכר אותה) שאותה גוטמן הגדיר כ"מדברת שטויות ...
ועשה טוב: גוטמן נולד וגדל בוורשה בירת פולין והיה פעיל במרד גטו ורשה. הוא הוּצא מהבונקר כשהוא פצוע ב-5 במאי 1943 ונשלח למחנה הריכוז מיידנק. משם נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ, וצעד משם בצעדת המוות למאוטהאוזן בינואר 1945. בשנת 1946 עלה לארץ ישראל והיה לחבר בקיבוץ להבות הבשן, שם התגורר עד שנת 1971. בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן. היה ממייסדי "מורשת בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'", ובשלב מאוחר יותר מונה למנהל הארגון. ב-1963 שימש עורך כתב העת "ילקוט מורשת". ב-1975 קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית על חיבורו "תנועת ההתנגדות והמרד המזוין של יהודי ורשה על רקע חיי הגיטו 1939–1943". לאחר מכן החל את הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטה העברית, ובמסגרת זו הופקד על הקתדרה ע"ש ריטה ומקס הייבר לחקר השואה ותולדות יהודי מזרח ומרכז אירופה. בין השנים 1985–1988 היה ראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. ב-1989 ראתה אור "האנציקלופדיה של השואה", שהיה אחד ממפעליו המרכזיים.
משנת 1991 כיהן גוטמן כיועץ לממשלת פולין לענייני יהודיים, יהדות והנצחת השואה, וכן שימש חבר בהנהלת המוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון. בין השנים 1993–1996 היה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם", ובין השנים 1996–2000 היה ההיסטוריון הראשי של "יד ושם". החל משנת 2000 שימש גוטמן יועץ אקדמי של "יד ושם". הוא היה חבר במועצת "יד ושם", בהנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של "יד ושם" ובמערכת "יד ושם" ויקפדיה