השורה המקדימה - צופן התקווה

הוא מסע, היסטורי, פילוסופי עכשווי ומעורר, ואני עוד בדרך... המסע נועד לחשוף את נקודת החיבור היחידה של האדם עם חברו, הלב - נקודת המגוז*... אך כדי להאיר נקודה רוחנית צריך אגדה / משל / סיפור, אז יש לי סיפור היסטורי על הנושא החשוב בעולם - הנוגע בחיבור בלב: במלחמת העולם השנייה, הייתה בחורה בת 21, שרנקה שמה, שמסרה את בתה מאיה, וחזרה ללב חבריה בגטו וורשה  הנצור, כדי למרוד בנאצים! והשאלות הצפות משורה זאת... מהו אותו חיבור ללב, בשבילו מסרה שרנקה את בתה? האם אנחנו מסוגלים להבין חיבור זה בדור של הווב, שבו הטכנולוגיה שולטת ורומסת את האנושיות הפשוטה? האם אישה עוררה את המרד החשוב בעולם, אך "משטרת הזיכרון" צנזרה זאת? בסיפור אמיתי זה המנסה לעורר את החיבור החברתי לעבר הקו האישי שלך כחלק מהתקווה המשותפת שלנו...

* נקודת המגוז - ע"פ תפיסת עולמי נקודת המגוז היא ביטוי לחיבור לעבר האחד הנסתר, על מנת ליצור עומק בציור, מציירים נקודת מגוז ו/או היעלמות במקום כלשהו על הנייר, ומשם מושכים קווי מתאר היוצרים את העומק בציור, ובהשאלה גם בחיים...