האם יש קרטל שואה המונע את ערך הזיכרון - כלי הישרדותינו?
1. העוסקים בסוגיית השואה שהתפעלו מסיפורה של רחל לאה שרנקה אך צונזרו?!
א.צונזר והורד מהאינטרנט, כתבה בעיתון פולני: "שרנקה הז'אן דארק של פולין..."
ב. דוקטור מיכל אפללו - מנהלת תכנון אסטרטגי ופיתוח ידע בחברה למתנ"סים:
"קיבלתי את המייל המרתק שלך..." פנינו כעצתה ולא קיבלנו מענה
ג. ליאת סלומון - רכזת מדריכי פולין: "זה נראה לי מאוד..." אך צונזרה?
ד. התלהבותה של מנהלת מוזיאון יד מרדכי - ורד בר סמך, למציאתי בכתבה
שהופיעה בynet אפילו היא צונזרה על ידי יד נעלמה
ציטוט מy-net:
"תגובה 35 לכב' עופר אלוני - צייד הנאצים
02-06-12, קבוץ יד מרדני
שלום עופר
קראתי וצפיתי בכתבה שהופיעה היום בy-net. מכיוון שאני מנהלת את מוזיאון יד מרדכי שעוסק במרדכי אנילביץ, בגטו ורשה ובמרד גטו ורשה, הכתבה מאד נגעה לליבי. אשמח שתיצור איתי קשר כדי שנבדוק האם המסמכים שמצאת אודות דודתן יוכלו למצוא מקום כבוד אצלנו במוזיאון התמונה בה היא (שרנקה ע.א) מצולמת עם מרדכי אנילביץ נמצאת אצלנו במוזיאון ומאד מרגש להכיר את תורתך שיושבת בצד הימני של התמונה ולדעת את שמה. שמי ורד בר סמך, הנייד שלי 052-3923107"
(תסכימו אתי שלא כל יום מנהל מוזיאון מעלה את מס ניידה לאתר כמו y-net אבל זה קורה מרוב התלהבות ע.א)
ה. ב2012 הנהלת מוזיאון יד מרדכי עלו לסטודיו שלי בת"א ומרוב התלהבות אף השתתפו: ב" קמפיין דינמי – המרד בצלב קרס" בהמלצת פרופ' ישראל גוטמן ו/או אז בשיא הם צונזרו ע"י משטרת הזיכרון עד עצם היום הזה...
2. שורות מספרה של פרופ' דינה פורת - ההיסטוריונית הראשית של יד ושם המעידות על צנזור שמות הלוחמים של מרד גטו וורשה, אך למרות פנייתו של ד"ר אורי מילשטיין לפורת ערב כתיבת כתבתו השיבה את פניו ריקם. שלא לדבר שגם אני הקטן פניתי אליה טלפונית והיא פשוט לא שמה עליי למרות שפורת בנתה את הקריירה שלה על גב לוחמי מרד גטו ורשה וכשברקע מחפשים ילדה שהוקרבה למען המרד...
3. להבדיל מהצנזור! המקורות מלבד שלושת העדים: פרופ' ישראל גוטמן, פרופ' מתיתיהו מינץ ומדליקת המשואה 70 שנה למרד הגב' עליזה ויטיס
א.מתוך הספר "חורבן ומרד" של יהודי ורשה הוצאת הועד הפועל של ההסתדרות תש"ו ת"א 1946
על משה קופיטו בעלה של שרנקה ואביה של מאיה הילדה החטופה, שהיה חברו הטוב של אנילביץ'
ב. ספרה של חייקה גרוסמן המתארת איך הבריחה את שרנקה מגטו ורשה
ג. חייקה גרוסמן, המבריחה של שרנקה מודה באשמה בספרה "כמעט וידוי" ובעלה קורא למשפט היסטורי, מתי? "אחרי המבול"?
ד. ספרה של עליזה ויטיס שומרון המתאר את שרנקה העדה הראשונה שבאה לורשה (ינואר 1942) עם שתי בשורות שהתניעו את ההיסטוריה: 1. רצחו את כל יהדות וילנה (מי יודע כמה יהודים היא הצילה בורשה בזכות עדות זו) 2. החלטנו למרוד
ה. מוסף הארץ - היטלר זומם להכחיד את יהודי אירופה, והגרמנים מבצעים זאת בצורה שיטתית ומתוחכמת. גם תורה של ווארשה יגיע! האם לא חודר לתודעתכם שצריך להתכונן להתנגדות ולמות בכבוד על ידי מאבק כלשהו?
בספר הוא תיאר את נאומי התוכחה שנשאה בפני חבריה לתנועה: “'במה אתם עוסקים, מה קורה אתכם'?! התפרצה בחמת זעם בפגישה הראשונה במעון התנועה. 'אתם שרויים בעולם של דמיונות'? - התריסה בחריפות. 'העם מושמד והולך, ואתם משחקים במשחקי נדמה-לי, מסיחים דעתכם מהמציאות'?... היטלר זומם להכחיד את יהודי אירופה, והגרמנים מבצעים זאת בצורה שיטתית ומתוחכמת. גם תורה של ווארשה יגיע! האם לא חודר לתודעתכם שצריך להתכונן להתנגדות ולמות בכבוד על ידי מאבק כלשהו? אתם חיים בגן עדן של כסילים, עוצמים עיניים ומשלים עצמכם כמו כל אלה המצליחים לחמוק זמנית מהתופת ומשכנעים עצמם: לנו זה לא יקרה...".
בספר מתאר דומב חילופי דברים קשים בין שרנקה לאנילביץ'. “כשהוא העלה את נושא האידיאולוגיה ודרכי החינוך בתנועה, היא התעוררה ופרצה במלוא חרון לבה והתריסה כנגדו: 'אתה מרדים את הנוער ומונע ממנו לראות את המציאות ובסופו של דבר יובל כצאן לטבח יחד עם היהודים המשלים עצמם ש'לנו זה לא יקרה'... 'נמות! נמות! נמות!' - זעמה. 'אך השאלה היא איך נמות. האם נמות ללא כבוד, ללא התגוננות? נשאיר מאחורינו בושה וכלימה? האם נמיט חרפה על עצמנו ועל הדורות הבאים? ההיסטוריה תדון אותנו לדראון עולם!'”.
מוסף הארץ, עופר אדרת 4/12/2013
4. על מציאה (מלשון מציאות) שבאה רק בהיסח הדעת, אין מחלוקת אך על אסטרטגיה שכלתנית יש מחלוקת כי "החכמה מאין תימצא" עפר אלוני
5. פרופ' חוי דרייפוס נזכרה להכות על חטא "בין היסטוריה לדיפלומטיה", בהצגת השואה בפני ולדימיר פוטין נשיא רוסיה
6. גם מאיה שהוקרבה למען המרד רוצה הביתה...
7. לרשעות אין גבולות - שני מיילים מתלהבים ממוזיאון חשוב בלונדון שרצו ליצור איתי שיתוף פעולה בנוגע לחיפושיי אחר בת דודתי מאיה אך הם צונזרו כרגיל...
8. יומי עיני ממייסדי יחידה 8200, ראש המנמ"ת במלחמת יום הכיפור, על החוויה במיני מוזיאון שואה או תקווה...