עדותה של חייקה גרוסמן, סגנית יו"ר הכנסת, שהייתה רק השליחה של שרנקה/ עפר אלוני

באיזו אשמה חייקה אודתה? שהיא הייתה רק נערת שליח של שרנקה דודתי, ראו בהמשך מתוך ספרה של חייקה, והיא "שחכה" את מאיה בתה של שרנקה ולא טרחה למצוא אותה אחרי מלחמת העולם השניה, למרות מעמדה ובקשת אמי אחותה הקטנה של שרנקה, ככה זה כשאדם מצליח הוא שוכח להגיד תודה ומת מלא חרטות ...

בעלה של חייקה גורסמן מכה על חטא

בושה אחרי שהם גנבו את ההיסטוריה הם מטיפים למשפט היסטורי

מתוך ספרה של חייקה "אנשי המחתרת" - חייקה גרוסמן, עמ' 109

... "הפעם באתי לוארשה לא בגפי. באתי עם שרנקה. את שרנקה היה עלי להעביר מווילנה לוארשה, אחרי האסון שאירע למשה קופיטו, החבר שלה. החלטנו להעבירה למשפחתה בוארשה ולצרפה שם לפעולה. שרנקה נמוכה ורזונת. פנים זעירים, בהירים, אף קצר, פני ילדה. גם שערה בהיר, אך מה תעשה בעיניה השחורות, הלוהטות, עיני ילד עברי, וכיצד תתקן את שערה המסולסל? הלבשנו אותה כילדה, את שערה הסבוך והפרוע במקצת קלענו לצמות ובקציהן קשרנו סרטים אדומים. בתעודת-המעבר המזויפת שלי ציינו, שהאלינה וורונוביץ' "אונד קינד" * נוסעת לוארשה לרגל... וכו' , מביקורת-הגבול יצאנו בשלום. שרנקה, שהיתה מבוגרת ממני שנה אחת, נסעה כילדה בלווייתי (לא היה כתוב, חס וחלילה, שהיא בתי; ניתן לפרש לכאן ולכאן). על כל פנים, הגרמנים לא שמו לב. הפעם גינדרה אותי אחותי כהלכה. לבשתי מגבעת גדולה שהבגירתני, כנראה, 5 שנים, לפחות. השפתיים צבועות, מעיל הדור וארנק-עור יקר (לקחתיו מחברה שלקחתו מאמה) - כל אלה הוסיפו לוויית חשיבות למראי, אך צרה-צרורה נתרגשה ובאה עלי במעבר בגבול. במאלקיניה יש להמתין לילה שלם בתחנה, כאן מציצים לך בעיניך כל רגע. כאן מסתובבים שוטרים פולנים (ה"גלינה") ושוטרי-הגבול הגרמנים. כאן עלול ברנש לחשוד בך ולמסורך, כאן אין מפלט ואין מנוס. הלילה ליל סגריר היה והתחנה פרוצה לרוחות. רעדנו שתינו. שרנקה גילתה אומץ-לב בלתי רגיל. לא נתבהלה מפני כל עין רעה, לא נרתעה בהיטפל אליה איש. אף-על-פי-כן חמור היה מצבנו.

* וילדה שלה.