העולם נשען על "תגיד תודה"
פעם לפני שנים היו דודות שהיו נותנות (וזה גאוני) רק בשביל "תגיד תודה". הנתינה הייתה יכולה לבוא לידי ביטוי בשוקולד פרה, כוס גזוז וגם סוכריית מנטה. פתאום המציאות של פעם השתנתה, בהכול מגיע לנו כי אנחנו הכי וכולנו יושבי ראש , מנכ"לים שלא לדבר גאונים.
לפני זמן עמדתי במרכזה של עיר והסברתי לעובר אורח (סוג של אורח) שהיה לו ג' בהקשבה במשך כעשר דקות איפה נמצאת מסעדה מסוימת והוא הולך מבלי להשאיר הכרת הטוב- תודה.
העולם כולו נשען על מילה אחת – תודה.
כל העולם נשען על המושג תודה, מכאן המושג "בור ששתית ממנו על תשליך בו צרור" – אבן. שזה אומר, שאם שתית מים מבור על תשליך בו חול או כל דבר העלול לסתור את נתינת הבור. או "אין עוברים על האוכלים" - אסור לעבור על כיכר לחם מבלי להגביה אותה למקום מכובד יותר. והשאלה למה? וכי לדומם יש רגש? וכי הדומם ייעלב ברמה של פולניה?
התשובה בהמשך...
התשובה לשאלות אלו מצויה בסיפור של משה שהיו שתי מכות (מתוך עשר) שמשה לא הכה, את המים במכת דם ואת החול בכינים. והסיבה שמשה הבין שמידת הכרת הטוב שלו עצמו תיפגם אם הוא יכה את המים שהצילו אותו בתיבה כתינוק וכן החול הציל אותו בשעה שהוא הסתיר בו את גופת המצרי. נמצא שמשה לא חשש שהדומם ייעלב, אלא מידת הכרת הטוב שהיא יסוד תיפגם ומשם נמשכת הכרת הטוב לבורא עם כל המשתמע מכך הקשור לנתינה שקיבלת כאדם ולעולם המקיף אותך חברתית וכן לכלים שמשמשים אותך – מים אוויר וקולה בחיי השעה והנצח.
כמה אנשים היו שותפים בייצור של כוס חד פעמית?
בהרצאותיי אני מתאר איך 30 אלף היו שותפים בייצור של כוס חד פעמית אחת, שזה כולל- את הבנאים שבנו את המפעל גם של הרכב ושל המספנה כולל המנקה שאם היא לא הייתה עושה סדר במפעל היה יוצא בקבוק ולא כוס. כל נקודת חיבור של ציוויליזציה (מקש של נייד, מצת, שעון ועוד...) היא בעצם חיבור חברתי של אלפי אנשים למטרה משותפת. ולכן גם אם המוכר גנב אותך בשקל על כוס החד פעמית, תגיד לו תודה כי הוא חלק ושגריר של שרשרת חברתית שהביא את הכוס החד פעמית לשימושך.
אתה לא מפחית מכבודך בתודה ואתה לא עושה טובה לאף אחד בתודה
בתודה, אתה דואג לקומת האדם שלך. לכן אני רוצה לאודות במעמד זה לאלה שנתנו לי את האפשרות לכתוב מילים אלו. לממציא החשמל, המחשב, מערכת ההפעלה, למנקה ועד העורך והמשקיעים שהם בעצם עזרו לי להפגיש מאמר זה איתכם.
