בכל השפות בעולם אומרים שאדם בלי תקווה נחשב למת, אך כשאני שואל את העוברים וגם השבים מה ההבדל בין לייחל למקווה? מעטים יודעים לתת מענה לחילוק. וזה מזכיר את דברי הרמח"ל שככל שהדבר ידוע כך העלם נסתר, אתם מוזמנים לאתגר לענות על "מבחן אמריקאי בהבנת התקווה" ולקבל ציון (דרך) שייתן לכם מושג באשר לתקווה.
עשרות בשנים הטמעתי תקווה - המניע בשיווק ה"ברזלים" של אופנועי קוואסקי, מדפסות hp, חב' תרופות roche ואף כתבתי ספר בנושא הקו א-ל התקווה... ולא הבנתי את הדחף ו/או המניע שלי בנושא התקווה...
עד שיום בהיר ב2012 מצאתי מציאה בהיסח הדעת כדרכן של מציאות, בת"א, בשעה שאבי עבר דירה שעוררה אותי לסיבה שהמושג תקווה ליווה אותי שנים בהפקת קמפיינים ו/או אז התבהר לי ביתר שאת הסיבה לדרכי כפי שהגדיר זאת עופר אדרת בכתבתו במוסף הארץ "סודות בעליית הגג" ...
אותם סודות בעליית הגג, חיברו אותי למהותי ושמי ולכן שם התרחש "המפץ הגדול" באישיותי שחיבר את עברי הנסתר בשעה שאני עסוק בחיי השעה ללא מודע – כסופר ויוצר המטמיע תקווה כשיטה שיווקית באישי, חברתי, שיווקי ואף מדיני, לעתידי הבלתי נודע, שהרי אנחנו חיים בעולם מלשון נעלם…
