Donations from abroad:
Ofer Sarenka
IBAN: L800204340000000107349
עליזה ויטיס שומרון: "שרנקה הביאה את הבשורה למרד גטו וורשה" Aliza Vitis Shomron: "So Sarenka brought us this slogan
Aliza Vitis Shomron: Sarenka brachte uns diesen Slogan
אבל שרנקה, זכרתי אותה טוב, בערב סגרירי אחד בחורף, שאמרו לנו לבוא לריכוז, שהיה ברחוב נלבקי 23, זה היה מקום של שמה, מקום כאילו בית של השומר הצעיר, השומר הצעיר הייתה תנועה גדולה, הכי גדולה בוורשה, ושם היה גם קיבוץ מהשומר הצעיר שהיה צריך כבר לעלות ארצה, והוא לא הספיק.
גרמנית:.
Aber Sarenka, ich erinnere mich gut an sie. An einem kalten, stürmischen Winterabend holte man uns zu einem Treffen. Es fand im „Hashomer Hatzair“ Zentrum in der Nablenki 23 statt. Eine riesige Organisation, die grösste in Warschau. Eine etwas grössere Gruppe war schon zu einem Kibbutz organisiert, und alle warteten darauf endlich nach Israel aufzubrechen. Die haben es aber nie geschafft
והיה שמה אולם שכולנו היינו נפגשים שם, לכל מיני הרצאות, וספרייה, אמרו אפילו שרדיו מחתרתי ישנו שם מוחבא איפשהו, ככה התלחשו, אני לא יודעת.
גרמנית:
Drinnen befand sich eine Halle wo der Unterricht stattfand. Es wurde geflüstert, dass sich irgendwo da unten ein illegales Radio befand
אז ישבנו על הרצפה, ומולנו ישבה ככה באור מעומעם מאד, ישבה אישה צעירה, ואני זוכרת עיניים כבויות כאלה, לא הייתה שמחה ועליזה בכלל כפי שהיא נראית פה, בצילום הזה, היה לה איזה פס, קצת שיער שיבה, שמאוד היה משונה לי, אישה צעירה.
גרמנית:
Nun sassen wir alle auf den Boden. Vor uns hockte eine junge Frau und schaute uns an. Ich erinnere mich, dass ihre Augen ganz matt, ohne Freude, nicht so wie auf dem Foto, uns ansahen. In ihrem Haar befand sich so eine graue Strähne, was mir so seltsam vorkam, weil sie noch so jung war
והיא סיפרה לנו על גטו וילנה, היא סיפרה על פונאר, היא סיפרה על הרצח וגירוש של כל היהודים, והם היו הראשונים שהחליטו להילחם, שהם הביאו את הרעיון הזה שאנחנו לא נלך כצאן לטבח. זו הייתה סיסמא,
גרמנית:
Und Sie erzählte uns vom Vilnauer Ghetto. Über Punar. Sie erzählte von den zahllosen Morden und die Zwangsausweisung der Juden, und das diese es waren, die sich zu allererst entschieden haben zu kämpfen. Die hatten die Idee, dass sie nicht einfach wie ein Haufen Schafe zum Schlachter geführt würden! Und das war das Schlagwort
שאול: "מאיפה באה הסיסמא הזאת?"
גרמנית:
"?Shaul: „Wo kam dieses Schlagwort her
הסיסמא הזאת מאבא קובנר, הוא כתב, הוא היה משורר, והוא ידע להלביש, לבטא במילים מעטות הרבה מאוד, למרות שהמילה הזו, שהמשפט הזה קצת צורב, הוא צורב אותי, וניצולי שואה אחרים, צורב אותם,
גרמנית:
Das erfand Abba Kovner, der Dichter, der das niederschrieb, der mit wenigen Worten sehr viel sagen konnte. Also dieser Satz, der brannte, der brannte durch mich hindurch und durch die anderen Shoa Überlebenden...es wurde in uns hineingebrannt
אבל זאת הייתה אמת, אנחנו הלכנו, הלכנו, בשלב הראשוני, הלכנו, עד שאנשים התעוררו והתחילו להסתתר, והתחילו לעשות כל מיני פעולות נגד,
אז היא הביאה, שרנקה, את הכרוז הזה, נצטוותה להביא את זה לוורשה (עליזה אומרת פעמיים) ולספר מה קורה בוילנה, ואז כבר, היו כבר לא רק הגירושים היו שם, הם כבר התגוננו, הם היו כבר האירגון היהודי הלוחם, חלק מהם כבר היו בצד הארי, וחלק מהם התחילו ללכת קבוצות קבוצות לפרטיזנקה.
גרמנית:
Und das war genau so. Wir gingen und gingen, immer nur nach vorn, bis die anderen erwachten, und beim Versuch sich zu verstecken in den Kampf mitaufgesogen wurden!
Also brachte uns Sarenka dieses Schlagwort mit, ja, man sagte ihr „Bring es nach Warschau!“ und „erzähle allen was in Vilna passiert ist!“ Und zu der Zeit gab es dann nicht nur die Ausweisung, sondern sie fingen an sich zu wehren – sie waren schon die Zydowska Organizacja Bojowa - Jüdische Kampf Gruppe
שאול: מה זה עשה לכם שהיא הקריאה את הפתק?
גרמנית:
“?Shaul: „Wie habt ihr euch gefühlt als sie diesen Zettel vorlass
את הכרוז. כשהיא הקריאה את זה וסיפרה מה שעושים שמה, אנחנו פשוט ישבנו מאובנים, מזועזעים, זה היה בלתי נתפס, והיא אמרה לנו שהגורל הזה מחכה גם בוורשה.
גרמנית:
Also sie las den vor, las und erzählte uns was da vor sich ging. Wir sassen da wie angewurzelt, vollkommen entsetzt, wir konnten es nicht fassen! Und sie sagte uns, dass dieses Schicksal auch Warschau bevorstand
שאול: עדות חיה.
גרמנית:
?Shaul: „Sie war also ein lebendiger Zeuge
פתאום עדות חיה, שבא מישהו ומספר, ואמרו לנו אח"כ: "לכו ספרו את זה".
גרמנית:
Ja, urplötzlich ist da ein überlebender Zeuge, einer der aus Warschau kam und später sagte man uns, „Erzählt allen davon!“n
הלכתי הביתה, וסיפרתי להורים מה ששמעתי, וההורים הסתכלו עלי ואמרו לי:
גרמנית:
Ich ging nach Hause, und erzählte meinen Eltern davon – sie schauten auf mich und sagten
" את מדמיינת, זה לא יכול להיות, באה איזו פרובוקאטורית להמריד אתכם, ושתעשו פה בעיות? מה את מתארת לעצמך, שבעיר בירה גדולה, עם יהדות של 350,000 איש, יכולים לעשות דברים כאלה? בוורשה זה לא יקרה?"
גרמנית:
Du fantasierst. Das kann einfach nicht sein! Sie ist eine Provokantin, will dich aufwiegeln!“ und „Was? Willst du hier Ärger machen? Was glaubst du eigentlich?! Das die in einer so grossen Stadt mit 350.000 Juden so etwas machen können? - In Warschau kann das nicht passieren!n
אני לא נרגעתי, והמשכנו לספר לאנשים בסודי סודות, כי באמת פחדנו, כי התגובה הייתה, בדר"כ התגובה הייתה מאד שלילית, תפסיקו להפיץ חרדה, אל תדברו דברים כאלה.
גרמנית:
Das hat mich natürlich kein bisschen beruhigt und ich erzählte natürlich immer weiter, unter der Hand, da ich Angst hatte vor den Reaktionen, die meistens sehr Negativ waren - „Hör damit auf den Leuten Angst zu machen, sag sowas nicht!n
אבל המפגש הזה הוא בלתי נשכח ואני כותבת עליו בספר שלי "נעורים באש" ואת הציטטה מהספר הזה עפר אלוני הוציא, וכתב פה:
גרמנית:
Aber dieses Treffen konnte ich auf keinen Fall vergessen und ich schreibe darüber in meinem Buch“Jugend unter Beschuss“, und Ofer zitierte daraus:n
"לא נלך כצאן לטבח, החלטנו שכאשר יבוא עלינו הקץ, לא נמות בלי להתגונן, ואם יחסר הנשק, נירק להם בפרצוף, לפחות נראה להם את הבוז שאנו רוחשים להם, וכך ניפול, אבל מעשינו לא ישכחו".
גרמנית:
Wir lassen uns nicht wie Schafe zum Schlachter führen. Wir haben entschieden, wenn das Ende naht, wir nicht ohne Kampf in den Tod gehen. Auch ohne Waffen – spucken wir denen in die Fresse! Wenigstens zeigen wir denen unsere Verachtung: und so werden wir einer nach dem anderen fallen. Wenigstens werden unsere Taten am Ende niemals vergessen!i
זה ציטוט מהספר שלי, זה אני זכרתי את זה מהזיכרון.
אז אמרתי: "אני מכירה אותה, אני מכירה אותה". כן, זאתי שרנקה.
גרמנית:
Das ist ein Auszug aus meinem Buch, dass ich aus dem Gedächtnis hervorrufe
Ich sage, „Oh, ich kenne sie! Ich kenne sie! Es ist Sarenka!i
And actually, I also knew Moshe Domb, and Sarenka, and Aviva. All were members of the “Front” Unit, and some fled, left, with others who left at the start of the war in 1939, going East.
But Sarenka… I remembered her well. One stormy winter evening we were told to come to a meeting. It was in Nablenki 23, where the “Hashomer Hatzair” youth movement center was. It was a huge organization, the largest in Warsaw. A large group of the movement’s members was already organized as a kibbutz, waiting to go Israel, but never managed to.
Inside was a hall where we met for lectures, a library. I also heard there was an underground radio hidden there somewhere, so the whispers went.
So we sat on the floor. Facing us in the fading light sat a young woman, and I remember her eyes were dulled, there was no joy, as you see in this photograph. She had a kind of stripe, of grey hair, which was so odd to me, since she was young.
And she told us about the Vilna Ghetto. She told us about Punar. She told us about the murder and expulsion of all the Jews, and that they were the first to decide to fight. They presented this idea that we would not go like a flock to the slaughter.
It was a slogan…
Shaul, “Where is this slogan from?”
It’s from Abba Kovner, the poet, who wrote it, and could capture a great deal in few words. So this phrase, it burns, it burned through me, and other Holocaust survivors… it burns through us.
But it was the truth. We just went, we went, initially with just went, until people began rousing themselves, trying to hide, and do acts of opposition.
So Sarenka brought us this slogan, yes, she was told to bring it to Warsaw and talk about what happened in Vilna. And by then there were not only expulsions, but they started defending themselves, they were already the Zydowska Organizacja Bojowa (Jewish Fighting Organization). Some were already on the Aryan side, and some began moving in groups into the Underground.
Shaul: How did you feel when she read the note?
When she read it, and told us what’s happening there, we simply sat like stone, horrified, it was impossible to grasp, and she told us that this is the fate awaiting Warsaw too.
Shaul: So she is a living witness.
Yes, suddenly there is a living witness, someone who’s come from Warsaw, and later we were told, “Tell everyone about it.”
I went home, and told my parents and they looked at me and said, “You're imagining. It can't be. She’s a provocateur wanting to cause you to rebel. Will you make trouble here? What do you think? That in the large capital city, with 350,000 Jews, they can do such a thing? In Warsaw such things don’t happen.”
I wasn’t comforted by that and continued telling people on the quiet, because I really was afraid of reactions, which were usually very negative: “Stop spreading fear, don’t say such things.”
But this meeting is inforgettable, and I write about it in my book “Youth Under Fire”, and Ofer quoted from it:
“We will not go as sheep to the slaughter. We have decided that when our end comes, we will not die without defending ourselves. And if we will have no weapons, we will spit in their faces. At least we will show them the derision we hold for them: and that is how we will fall. But at least our actions will not go unremembered.”
It’s a quote from my book, which I recall from memory:
I say,”Oh, I know her! I know her! It’s Sarenka.
תודה רבה על הפוסט, תרומתה המכרעת של שרנקה למרד חייבת להיות נודעת ברבים.