top of page

סיפור אמיתי ולא רק מבוסס על האמת


*


נקודת המפגש בין חיפושיי אחר מאיה...לצנזור ההיסטורי הדורש לצנזר* זאת!

שלום, שמי ​עפר, ואני קרוי על שם דודתי שרנקה (בפולנית - Sarenka = עפרה) - מעוררת ​ומורדת מרד ​גטו ורשה, בפברואר 2012 מצאתי מציאה שפרופ' גוטמן הגדירה כנדירה וייחודית "כי אין תיעוד"... אנשי הלב התפעלו ממנה ברמה של "וואו", אך אי שם בחדרים האפלים של משטרת הזיכרון החליטו לצנזר את מציאתי ואותי ואת שהיה לפני 70 שנה במרד גטו וורשה – היסוד לדמוקרטיה העכשווית, למה? כי המנהיגים ברחו לחש לי פרופ' גוטמן...

מסעי יזכיר לך את המרד בכוח המשיכה של ההרגלים שלנו (גם ההיסטוריים) , לעבר הקו א-ל התקווה... כי - אדם בלי תקווה חשוב למת

המלצתי, ​נסו ללכת אחרי טביעת האצבעות של עברכם – משפחתכם, למרות או בגלל כל החומות...

ו/או אז תתחברו ל DNA​ של ה"אני" שלכם, ותחשפו להווייתכם העכשווית, שהרי עברנו הוא היסוד לעתידנו​..

השורה המקדימה צופן התקווה הוא מסע, היסטורי, פילוסופי עכשווי, ואני עוד בדרך... ​נועד לחשוף את נקודת החיבור היחידה של האדם עם חברו , הלב - נקודת המגוז... אך כדי להאיר נקודה רוחנית צריך אגדה / משל / סיפור, אז יש לי סיפור היסטורי ע​ל הנושא החשוב בעולם - הלב.

​אז יש לי סיפור שבשבילך, בשורה קצרה ולווריד:

במלחמת העולם השנייה, הייתה בחורה בת 21, שרנקה שמה, שמסרה את בתה מאיה, ​וחזרה ללב חבריה בגטו וורשה ​ הנצור, כדי למרוד בנאצים! והשאלות הצפות משורה זאת...

שיניתי את הסוף מעט עם מיקוד על שרנקה – כי אתה אומר שיש לך סיפור... אז אני רוצה שיישמע "סיפורי". בעוד 2 פסקאות אתה ממילא מתייחס למידע שקשור בסיפור. השינוי הקטן הזה הוא למען אנגלית יפה ומושכת.

מהו אותו חיבור ללב, בשבילו מסרה שרנקה את בתה? האם אנחנו מסוגלים להבין חיבור זה בדור של הווב, שבו הטכנולוגיה שולטת ורומסת את האנושיות הפשוטה?

האם אישה עוררה את המרד החשוב בעולם, אך "משטרת הזיכרון" צנזרה זאת?

בסיפור אמיתי זה המנסה לעורר, אני מזמין אותך לשת"פ עם כתיבתי, שתהפוך לקריאתך,שתמרוד בכח המשיכה שלנו ​- ההרגל, לעבר הקו האישי שלך כחלק מהתקווה המשותפת שלנו....

בפברואר 2012, בת"א, נמצא "צופן התקווה", אוצר היסטורי, אישי - חברתי, אשר שכן כאבן שאין לה הופכין במשך 69 שנים, בתיבה מתכתית ישנה שחוקה ואדומה "מסומק ההיסטוריה המבישה", מתקופת מלחמת העולם השנייה... האוצר כלל תוכן מצמרר של מכתבים וצילומים הקשורים בתקווה, שהיא היסוד לקיומנו. "אדם בלי תקווה חשוב כמת". מוצא האוצר הוא סופר ויוצר, שעוסק, ללא מודע, בנושא התקווה כל חייו, ואולי זה מסביר את עצם העובדה שהמוצא* קרוי ע"ש דודתו, כותבת המכתבים והמצולמת שם בצילום נדיר ובלעדי עם מרדכי אנילביץ' – מפקד מרד גטו וורשה- ההשראה לקיומי, קיומך וזה לא סותר...


איפה היה אלוהים בשואה? והוא היה...


האם מרד גטו וורשה היה היסוד למושג "מרד הנעורים" בעולם, וההשראה לדמוקרטיה העכשווית? כן...


האם סכנתנו גדולה מערב מלחמת העולם השנייה, שהרי הנאצים הושפעו מהמהפכה התעשייתית, ואנחנו בדור הווב!? אנחנו מושפעים יותר, כי האייפון שלי בכיס השמאלי של חולצתי מכסה על הלב במכניזם...


מי מצא תקווה על רקע השואה? ואם הם מצאו, אנחנו לא?! מצאנו אבל שכחנו בגלל ההרגלים המורידים אותנו ביגון שאולה


האם אישה עוררה את מרד גטו וורשה - המרד האזרחי הראשון בעולם כנגד הנאצים, וההשראה לדמוקרטיה העכשווית?!! כנראה וכנמצא תמיד אשה עומדת מאחור (וגם בספר זה) אך למה ה"גברים"| מנסים למחוק עובדה זאת?


מי ראה? מי שמע? על מאיה בת המורדים שנמסרה לצורך המרד, במעמד "עקדת יצחק נשית"? אני לא. ואת/ה?!





אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה האנדרטה של הפסל נתן רפפורט בוורשה, אשר נחצבה באבן שתכנן אדולף היטלר לפסל בה את האדרת ניצחונו. בחזית, מרדכי אנילביץ' ומאחוריו אישה האוחזת תינוקת המפנה מבט לעבר התקווה, האם זהו סיפורה של שרנקה, דודתי שאני קרוי על שמה, שנתן השראה לפסל?



1 view0 comments

Comments


bottom of page