מכתב למערכת מוסף הארץ שלא פורסם - למה ביום השואה הבינלאומי, יש לפרסם את צעקתו של פרופ' ישראל גוטמן

עודכן: 9 בפבר׳

למה ביום השואה הבינלאומי, שחל השנה ב-27.1.22, יש לפרסם את צעקתו של פרופ' ישראל גוטמן? בערוב ימיו של פרופ' ישראל גוטמן מצאתי את התיעוד היחידי בעולם הקשור למרד גטו ורשה (ואת זה אמר גוטמן וזה מוקלט בהסכמתו). מציאה זו קירבה אותי לגוטמן, עד כדי כך שברשותי נמצאות עשרות שעות של הקלטה בנושא הישרדותנו זיכרון השואה.

וכך אמר פרופ' גוטמן לגבי יום השואה הבינלאומי (הסרטון של ראיון איתו משודר ביוטיוב): "מרד גטו ורשה הוא הדבר הגדול ביותר המאבק הזה. הלחימה של היהודים בוורשה הייתה הדבר הגדול ביותר שהיה במלחמת העולם השניה, כשגם ארצות כמו צרפת לא עשו דבר שום דבר יהודים עשו את הדבר הגדול ביותר, נגד הנאציזם, זה צריך לחזור ולהכניס לראש את העובדה שהאנשים שמנהלים היום (את הנושא של השואה) לא מבינים בזה שום דבר. שתדע לך, כלום הם לא מבינים מכיוון שהם לא אנשים (בני אדם)".

זה נכון, כי לא מעניין אותם שאני מחפש את מאיה שהוקרבה למען המרד. ויותר חשוב מכך: זו לא הייתה המפלגה שלהם שמרדה בנאצים. על המציאות של הסתרה שיטתית של משטרת הזיכרון כבר אמר בוב דילן: "היסטוריה היא דבר מצחיק ויכולה להשתנות. אירועים, שהאמנו שהתרחשו אולי לא קרו כלל, ולהפך. דברים, שסיפרו לנו שלא התרחשו, ייתכן מאוד שהתרחשו באמת. ספרי ההיסטוריה עושים זאת כל הזמן והעבר משתנה על פי הצרכים של מי שכותב אותו. פעמים רבות אנחנו רואים את הדברים לא כפי שהיו – אלא כפי שהיינו רוצים שיהיו. איננו יכולים לשנות את ההווה או את העתיד, אלא רק לשנות את העבר. ואנחנו עושים את זה כל הזמן...".

אז העולם שתק וכעת שותקים ההיסטוריונים מטעם, וכדרכי אני רק מצטט וגם שואל: כמה אנטישמיות הייתה נמנעת כתוצאה מהפחד אם העולם היה מודע לעובדה ההיסטורית שלפיה היהודים היו כל כך אמיצים, כמו למשל הדמות שעוררה את מרד גטו ורשה שָׂרֵנְקַה (עֹפְרָה בפולנית), הכינוי המחתרתי של דודתי ש"נהרגה ונשקה בידה" שמה היה רחל לאה זילברברג. שברחה עם אמי רות מוורשה לוילנה ילדה את בתה מאיה לבעלה משה קופיטו שנרצח והקריבה את בתה ואת עצמה למען הכלל וחזרה לוורשה כעדה ראשונה בינואר 1942 לשתי מטרות על שהתניעו את פני ההיסטוריה א. רצחו את כל יהדות וילנה ב. "לא נלך כצאן לטבח, ואם יחסר הנשק נירק להם בפרצוף לפחות נראה להם את הבוז שאנו רוחשים להם וכך ניפול אבל מעשינו לא יישכחו". תראו לי בבקשה ערס אחד מקוּ קְלוּקְס קְלָאן, שהיה מעז לחזור לגטו ורשה הנצור בנאצים.


עפר ע"ש שרנקה (עפרה בפולנית) מעוררת מרד גטו ורשה, מנכ"ל מוזיאון שואה או תקווה, עם גטו בריחה ירושלים.