• code2hope

כותרת בעתון פולני, "שרנקה" בגטו ורשה: ההסטוריה של רחל זילברברג – הז'אן-ד'ארק של פולין


"שרנקה" בגטו ורשה: ההסטוריה של רחל זילברברג – הז'אן-ד'ארק של פולין בתמונה שלפני המלחמה, מחייכות חמש פנים צעירות, שהמרכזי בהן יהיה לימים מנהיג המרד של גטו ורשה, מרדכי אנילביץ'. רק רחל זילברברג בת ה-18 פעילת השומר הצעיר מביטה הצידה, אף אחד מהם לא מניח את דעתו על מה שצפוי להם בעתיד הקרוב.

המון שנים אחרי המלחמה הכתבה התגלתה התמונה המקורית בקופסה אדומה ומאובקת בתל-אביב ע"י האומן והסופר עופר אלוני. בקופסה היה גם מכתב בפולנית, הממוען לאמו של עופר. הכותבת שלו היא רחל ("שרנקה") זילברברג, פעילה במרד גטו ורשה, דודתו של עופר - אחות אמו, וממנה קיבל עופר את שמו ("שרנקה" בפולנית – עופרה/איילה).

המכתב שנכתב בשנה הראשונה של המלחמה והגורל של זילברברג, שהיתה - כמו הרבה אחרים, פעילה בארגון ציוני - ברחה מזרחה מהכיבוש הגרמני של ורשה. רחל הגיעה לאיזור וילנה, לקיבוץ קטן שהוקם בידי ציונים צעירים. במכתב כתבה, שלמרות שהכל טוב לה, היא חשה באי-נוחות, כי הרגישה שהיא אמורה להיות קרובה יותר לחבריה מוורשה, ולהלחם שם.

"כי אצלי יש בכל זמן ובכל מקום הרגשת אחריות אידיוטית וטיפשית על אנשים, ואני חייבת ללכת אחרי ההרגשה הזאת" - כתבה במכתבה באפריל 1941, מקיבוץ על-ליד וילנה. במכתב היא מביעה דאגה לאחותה הצעירה (רות אמי ע.א) ושלחה אותה לפלסטינה. באחד המכתבים האחרונים שנכתב באותיות קטנות על פיסות נייר היא מודה לאחותה על החדשות. אחותה רות כבר שהתה בפלסטינה, והסתדרה שם. רחל ארגנה לאחותה מסמכים לנסיעה דרך מכרים ציונים, ולמרות זאת החליטה רחל בעצמה להשאר בוילנה.

במכתב זה היא גם מדווחת שנולדה לה בת – מאיה– ושהיא מתוקה ובוכה בלילות. באותו זמן, בקיבוץ שליד וילנה, קיבלה הודעה על הרג שיטתי של יהודים בוילנה בידי הגרמנים.


רחל החליטה לחזור לוורשה כדי לספר על גודל החיסול הגרמני, ולשכנע את חבריה שם – להתחיל במרד.

"זה היה ליל זוועות. אנחנו, חברי השומר הצעיר, התחבאנו בדירה אחת. שמענו קולות פסיעה ברחוב. מכונית של גרמנים עצרה ברחוב, ואז נשמעו צעקות, יריות ובכי. באופן כזה הם פינו רחוב אחרי רחוב. לאן? ליער קרוב ליד פונר. ללא ספק היה זה טבח בעמק." – אמרה "שרנקה".

בפגישה הזו, סיפרה שזה לא היה הרג פתאומי וחד פעמי, אלא טבח מתוכנן ושיטתי שנועד לחיסול היהודים, ושהצעירים בגטו חייבים לפתוח במרד.

בוורשה לא האמינו לסיפוריה על וילנה, וקריאתה למרד התקבלה בספק.

"יום אחד התכנסנו לפגישה של הבריגדה עם מישהי חדשה וצעירה, מגטו וילנה. נראה לי ששמה "שרנקה" (או אולי רחל?). [...] לפנינו עמדה אישה צעירה בסיבות גיל 22, בשערה כבר זרקה שיבה. במראהַ היתה מכובדת, אבל עיניה היו כבויות" הציטוט מיוחס לאלייזה ויטיס-שומרון, בספרו על הלוחמים הצעירים מהגטו.

לפי טענתו של עופר, זוהי עובדה המעידה על חשיבותו של תפקידה של רחל זילברברג, בתחילת מרד גטו ורשה. על דעה זו טוענת ד"ר חוי דריפוס ממכון יד ושם – אנחנו יודעים לבטח שזילברברג היתה בבונקר, ברחוב "מילה", עם אנילביץ'.