
הכל נשען על המושג אחד אך הוא בלתי נתפס, כי נולדנו במורכבות של רוח וחומר והמורכבות אינה מסוגלת לתפוס את הפשוט, כי זה תדר שונה
הפסוקים המעידים על כלל ויסוד שכל דבר חי, צומח, דומם, ומדבר נמשך למקורו במנטליות הגנטי שבו שלו, גם אם המקור נעלם
"מעפר באת אל עפר תשוב" ו"כל הנחלים הולכים אל הים"
האש למשל היא היסוד היחידי העולה, כי הוא נמשך לשורשו- השמש ואילו הילד נמשך לשפת אמו, כי משם מוצאו..
גם באמנות של השירה, הכתיבה והציור המשיכה של המתבונן נמשכת, אם הוא נזכר בעצמו...
ואיזו השלכה עיצובית יש לתובנה זאת, שלא ניתן להתעלם ממנה
כי היא יסוד, לכל עיצוב, החל מציור דרך עיצוב פנים וחוץ וכלה באדריכלות נוף, היוצרים אמורים לקבוע בתכנון המוקדם, נקודת מוצא / מגוז, שתשמש כנקודת מפגש, חברתית והעיצובים יסמכו תחושה זאת בדרך למפגש... של השכנים, המשפחתיים ואף של השכונה שלא לדבר על המדינה.

דוגמא לעיצוב פנים עם פנימיות, עם נקודת מגוז שעיצבתי
כיום קיימים אתרים המנקזים אליהם מבקרים, לדוגמא האו"ם, הסנאט, הקולוסיאום ברומא, הביג בן בלונדון, מגדל אייפל בפריז או פסל החירות בניו יורק, אך חשיבות המקומות האלו היו עולים לאין ערוך, אם היו מטמיעים בהם אלמנטים פילוסופיים עיצוביים, שהיו מזכירים לקהל המבקרים את הצורך הקיומי והמנטלי לחיבור...
הסיבות להצעתי להטמעת הזיכרון כ"סמינר קבוע" בפרוזדוריי המוסד, שיזכיר לעוברים ושבים, את הדרך להצלחה
1. מסע של הקו האישי לעבר התקווה המשותפת והמשתפת
2. התקווה - המניע שהוא צורך נפשי שלא ניתן למימוש פיזי, כשם שקו האופק בלתי מושג...

3. להזכיר את המבנה האירגוני, הדורש מנכ"ל שהוא הגורם המחבר לעבר התכלית
4. לתשומת לב המנכ"ל, כשם שהפרספקטיבה של החיים, נשענת על האחד והוא נעלם וכשם שהחור השחור מושך גלקסיות, כך הענוה מושכת לחיבור ואילו הגאה דוחה ונדחה...

Comments