"בעשרה מאמרות נברא העולם" ולא בגרפיקה אחרת היינו מקבלים את התורה בקומיקס

תקצירי הספרים שלי

צופן התקווה הספר שמחפש מו"ל -  כתב וצייר עפר אלוני

המטרה: כי אדם בלי תקווה נחשב למת... תאור הספר: מסע היסטורי, פילוסופי, אישי ואני עוד בדרך... הספר "יתחרה" ב"צופן דה וינצ'י", בזכות האירועים ההיסטוריים האמתיים שהוא מביא אל הקורא, להבדיל מ"צופן דה וינצ'י". הספר "צופן התקווה"  קיבל את המלצתו של פרופ' ישראל גוטמן, בכיר חוקרי השואה בעולם. הסיבות שעומדות מאחורי כתיבת הספר:

1. תמיד זאת אישה - דודתי הייתה מעוררת ומורדת מרד גטו ורשה. 

2. הגדרת ומציאת תקווה - איך מצאו תקווה במקום האפל בהיסטוריה - מלחמת העולם השניה?

3. מציאת מאיה -  הבת של דודתי, הוקרבה בוילנה למען המרד בורשה 

4. הכרת הטוב - ל 51 שמות של הלוחמים ששמם חקוק במצבה בוורשה, בבונקר המפקדה.

5. בספר יהיה התיעוד היחידי בעולם, שהיה הכי קרוב למרד, שהרי כל גטו וורשה עלה באש.

בין אור לחושך- כתב וצייר עפר אלוני

תפיסת חיינו נובעת מהשוואת דברים שווים ונבדלים בהבדל דק, וכך מתגלים לענינו הניגודים. מדוע אנחנו מתאמצים להשוות ולהבדיל בין הדברים? השוואה - ולעומתה ההבדלה - מטרתן בבניית מחיצה, שאיננה נותנת לנו לערבב בין תחומים שונים, ובעקבותיה אנחנו מבינים יותר את קשרם של הדברי והלימוד וההבנה נעשים בהבלטת הניגודים. מחלת ההרגל מטשטשת את הבחנת הניגודים שבעולמנו וכך גם ההבנה שוקעת בתרדמה, הקריאה  בספר, על מתכונתו המיוחדת (עמ' לבן וכנגדו עמ' שחור) תהפוך לארוע אשר יעורר את הקורא מתרדמת ההרגל, לנוכח הניגודים הקיצוניים שבעולמנו הנעלם.

נקודת אחיזה בהבנת הנמצא ספר פילוסופי מצחיק ולא רק... על אליפות העולם בפנימיות האדם - כתב וצייר עפר אלוני

בכל סחף ישנה נקודה (לאו דווקא עגולה :) 

בכל סחף ישנה נקודת אחיזה העומדת וממילא זורמת נגד (באופן יחסי). ביצירותיי ניתן לחוש בזרימה חזקה, שמשקפת את קצב החיים, עם נקודת אחיזה שתכליתה לבקר את הזרימה ואת המיצב ביחס לזרימה. במהותה, נקודת אחיזה מעידה על חיות, עצמאות ועתים על חוסר התפשרות על כל מה שזורם ו/או קורה סביבנו.

הסר שטן מלפנינו ומאחורינו - כתב וצייר עפר אלוני

יש שטן הדוחף מאחור ויש שטן העוצר בעדך והשאלה איפה ”שביל הזהב“?

מדוע הדרך היא המטרה ? מה מהות ניסיונו של האדם ? מה זה ”שביל הזהב“ והיכן ניתן למצוא אותו ? איך מתמודדים עם השטן שעוצר ו/או מזרז אותנו ? למה הגדרת ההרגל מזכירה את ה“כצאן לטבח“ ? בכל השפות בעולם נהוג לומר ש“אדם בלי תקווה נחשב למת“ - אך מה זאת תקווה ? למה את מרד גטו וורשה הנהיגו נערים עד גיל 24 במותם ? איפה מאיה, בתה של שרנקה בת השנה, שהוקרבה בווילנה, כדי שאמה תוכל לחזור לוורשה להביא לשם את בשורת המרד, בשם ולעבר התקווה...

הנזיר שקנה פרארי -  כתב וצייר עפר אלוני

רקע: רובין שארמה כתב את "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" כי הוא הודי שבתפיסתם הם מתנזרים  מהעולם הזה להבדיל מהיהדות שסוברת שצריך לקדש את החומר... בכנס של ארגון האקדמאים, בהרצאת אימון שאלתי את הנוכחים על הניגודים שבעולמנו - הכנס היה במקום הנמוך שבעולם בים המלח- ולכן המתכנסים התעלו על עצמם, והם מנו מנו וספרו כמעט עד האינסוף את: השחור ולבן, חיים ומוות, רוח וגוף, יפה ומכוער, מכניזם ואנושיות, טהור וטמא, צדיק ורשע, אמונה וכפירה, בחירה והרגל, חול וקודש, אהבה ושנאה, זכר ונקבה,חיים  ומוות, ולמה אני מדגיש בדרכי את הניגודים? כדי לעורר את האדם מתרדמת ההרגל ולסלול לו את הדרך לשביל הזהב העובר כגשר צר והעיקר לא לפחד כלל...

הקו א-ל התקווה -  כתב וצייר עפר אלוני

האדם היוצר אני מכיר את עפר אלוני ואת עבודותיו היכרות קרובה ואינני מפסיק להתפעל ממנו ומהן. עפר הוא לדידי אחד האנשים היצירתיים והמקוריים במדינה. כנון-קונפורמיסט אמיץ הוא שוחה בהתמדה כנגד זרם הפרסום הזול, הצעקני, הדוגמטי והגס הנשפך אלינו מכל צד. עבודותיו חושפות את המתבונן בהן לעומקים של הזדהות וספקנות גם-יחד. מבחינות רבות, עפר אלוני הוא סוקרטס של פרסום: הוא שואל את השאלות ואנחנו צריכים, כל אחד על-פי דרכו, לחפש תשובה. השאלה היא המסר, התשובה היא המוסר. עבודותיו של עפר אלוני משרות תקווה ואמונה. את עולמו הפנימי העשיר הוא מתרגם לשפת פרסום רך, מרוסן, מעמיק, עדין ומגייס. משתף. בעצם, לא פרסום הוא אלא רב-שיח אינטלקטואלי ורגשי סוחף. עפר אלוני הוא הוגה דעות גם כשהוא משתמש באלמנטים גרפיים וקל וחומר כשהוא משתמש במילה כתובה. אני ממליץ ללא סייג על יצירותיו, על כתיבתו ועל הגותו של עפר אלוני, יוצר בלתי-נלאה ואדם טוב. 

סבר פלוצקר - העורך הכלכלי של ידיעות אחרונות (מתוך הכריכה האחורית)